החלטה בתיק ע"פ 7160/10

1.            לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' שפירא), עד להכרעה בערעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין.

אפתח בהצגת נתוני רקע רלבנטיים.

2.            כנגד המבקש וכנגד נאשם נוסף בשם אהרון בראנס (להלן: בראנס) הוגש כתב אישום בתאריך 17.4.2008 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכולל ביחס למבקש אישומים של קשירת קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין ושימוש במסמך מזויף (עבירות רבות), לפי סעיף 420 לחוק העונשין. האישום השני בכתב האישום היה רלבנטי רק לבראנס, וכלל אישום של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

3.            האישום הראשון בכתב האישום עניינו בחברת מקרקעין בשם "אחוזת גוש 6632 חלקה 17 בע"מ" (להלן: החברה), שהיא בעלת הזכויות בחלקת מקרקעין בצפון תל-אביב (להלן: החלקה). החברה, על פי מה שנטען בכתב האישום, מעולם לא הוצעה למכירה על ידי בעליה, גב' חנה הולצמן (להלן: גב' הולצמן). עוד נאמר בכתב האישום, כי בתאריך לא ידוע בסוף שנת 2007 - תחילת 2008, קשרו המבקש ובראנס קשר להעביר אצל רשם החברות את הבעלות במניית החברה על שמו של המבקש, במרמה ותוך זיוף מסמכים רבים. מכתב האישום עולה כי לשם מימוש הקשר, זייפו המבקש ובראנס מסמכים שמטרתם להביא להעברה נחזית של מניות החברה מגב' הולצמן, דרך אישה בשם אלויר בלקיס (להלן: גב' בלקיס) (שבפועל מעולם לא רכשה מניות בחברה), וממנה - למבקש. כן נטען בכתב האישום כי המבקש ובראנס קשרו קשר, בתחילת 2008, או בסמוך לכך, למכור את הזכויות בחברה ובחלקה ולקבל במרמה כספים תמורת המקרקעין, בהסתמך על המסמכים המזויפים ועל העברת המניות בחברה במרמה על שמו של המבקש אצל רשם החברות. כן נאמר כי המבקש השתמש בבעלותו הנחזית בחברה, בעלת הזכויות בחלקה, לצורך מישכון המקרקעין במרמה, כבטוחה לקבלת כספים מהבנק, ואמנם כתוצאה מפעולות אלה - המבקשים קיבלו במרמה סכום של 3.2 מיליון ש"ח מגורמים שונים, לרבות שיק בנקאי לפקודת המבקש על סך 2,250,150 ש"ח - שיק שהמבקש פרע אותו באמצעות חברה לניכיון שיקים.

4.            המבקש ובראנס כפרו במיוחס להם והחלה שמיעת הראיות בתיק. בתאריך 3.9.2009 הודיעו המשיבה ובראנס לבית המשפט קמא, באמצעות באי-כוחם, כי הגיעו להסדר טיעון. בהתאם להסדר הטיעון, בראנס הודה רק באישום השני שיוחס לו והאישום הראשון שיוחס לו - נמחק. לאחר שהסדר הטיעון הוגש - בראנס הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. גזר דינו ניתן בתאריך 9.3.2010, ובגדרו נקבע, בין השאר, כי בראנס ירצה 28 חודשי מאסר בפועל.

ביצוע עונש המאסר שהושת על בראנס עוכב על-ידי בית המשפט המחוזי ובהחלטתי מתאריך 16.9.2010, המשכתי ועכבתי אותו עד להכרעה בערעור על גזר דינו (ראו: ע"פ 2519/10 בראנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.9.2010)).

5.            במקביל לאמור התנהל משפטו של המבקש שבפני. בתאריך 25.7.2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המבקש ברוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום וזיכה אותו מן העבירה של קשירת קשר (עם בראנס) לביצוע פשע, משום שכדברי בית המשפט: "למעשה, התביעה זנחה את עבירת קשירת הקשר, שכן אף בסיכומיה אין כל התייחסות אליה". בהכרעתו, ביסס בית המשפט הנכבד את ההרשעה, בין השאר, על שלושה נדבכים:

(א)       תחילה, בית המשפט המחוזי הנכבד בחן האם גב' הולצמן מכרה לגב' בלקיס את החברה. בית המשפט קבע כי גב' הולצמן מעולם לא התכוונה למכור את החברה ומעולם לא מכרה אותה לאיש, וכי עד שגב' הולצמן זומנה למשטרה למתן עדות (בתאריך 6.4.2008) היא לא שמעה את שמה של גב' בלקיס. לעניין הסכם שנערך לכאורה בין גב' הוצלמן לגב' בלקיס, בית המשפט הנכבד קיבל את גירסתו של איש המחלקה לזיהוי פלילי, רפ"ק יאיר בן שמש (להלן: רפ"ק בן שמש), אשר בעדותו שלל את האפשרות כי גב' הולצמן היא שחתמה על ההסכם. לפיכך, קבע בית המשפט הנכבד כממצא עובדתי כי גב' הולצמן לא מכרה את זכויותיה בחברה לאיש, ובפרט לא לגב' בלקיס, כך שכל הזכויות בחברה הן שלה.

(ב)       בשלב השני, בית המשפט הנכבד קמא בחן את גירסת המבקש, שלפיה אף אם גב' הולצמן לא מכרה לגב' בלקיס את זכויותיה בחברה - גב' בלקיס מכרה כביכול את הזכויות בחברה למבקש, בהסכם שנערך על ידי עו"ד בשם מרדכי שורר, שנפטר זה מכבר (להלן: עו"ד שורר ז"ל). בית המשפט הנכבד הכריע כי גב' בלקיס, אזרחית תורכיה שאינה מתגוררת בארץ - לא הייתה מעורבת ב"מכירת" החברה, לא הכירה את המבקש ואף לא הייתה בארץ בתאריכים בהם טען המבקש כי פגש אותה. גם לעניין זה קיבל בית המשפט את גירסתו של רפ"ק בן שמש, שלפיה החתימה לכאורה של גב' בלקיס על הסכם המכירה עם המבקש הינה מזויפת. כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש שלפיה גב' בלקיס, שנחקרה במשטרה, איננה אותה גב' בלקיס שמכרה למבקש את החברה, מאחר שלא הובא כל עד הגנה או ראייה אחרת לאפשרות קיומה של גב' בלקיס נוספת. לעניין זה הסתמך בית המשפט המחוזי הנכבד, בין השאר, על העובדה שהמבקש ויתר על חקירתה של גב' בלקיס בבית המשפט, והסכים להגשת חקירתה, כפי שהיא.

(ג)      בשלב האחרון בדק בית המשפט המחוזי הנכבד את טענתו של המבקש כי בכל זאת קנה את החברה בתום לב ובתמורה על בסיס תרחיש כלשהו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עו"ד שורר ז"ל לא היה מעורב כלל בעסקה הנחזית כמכירת החברה למבקש, וכי חתימותיו וחותמותיו של עו"ד שורר על גבי המסמכים הקשורים למכירה זויפו, כגירסת רפ"ק בן שמש.

6.            בסופו של יום הרשיע איפוא בית המשפט המחוזי הנכבד את המבקש ובתאריך 21.9.2010 גזר עליו עונש מאסר לתקופה של חמש שנים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים, אותם ירצה המבקש אם יעבור במשך שלוש שנים עבירות זיוף ומרמה לסוגיהן, תשלום קנס בסך 100,000 ש"ח ופיצוי בסך של 70,000 ש"ח לגב' הולצמן.